<h1>כל בו סימן קמ"ה</h1>
<h2>דף לה:</h2>
לרשב"א ז"ל. מי שנשבע שלא לשחוק בקוביא לזמן ידוע ובא לישאל על נדרו ואומר שמתירא שמא יתקפנו יצרו ולא יוכל להעמיד על עצמו ונמצא עושה שתים רעות שוחק ועובר על שבועתו. תשובה מסתברא דאין נזקקין לו דשחוק בקוביא עבירה היא ואין מתירין לו נדר לעבור עבירה. ואם מפני שלא יכשילנו יצרו לעבור שבועתו ישביע את יצרו ואין אומרים לאלו שיזדקקו לעבירה קטנה כדי שלא יעשה עבירה גדולה.
<h2>דף מו.</h2>
בתוספות מותר לחכם להתיר נדר אף על פי שאין הנודר בעיר אלא ששלח לו חרטתו על ידי שליח והשליח פורט את הנדר. ומה שאמרו בגיטין [מ"ו ע"א] גבי מוציא אשתו משום נדר אין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין לאו למימרא שתהא צריכה לבא לבית דין אלא הבזוי הוא כשישמעו הבית דין שנדרה והיא נדרנית. וה"נ אמרינן בנדרים דאדם נעשה שליח לחרטת אשתו. אבל הרמב"ם ז"ל כתב זה שנשבע צריך לבא אצל חכם בין איש בין אשה ואין עושה שליח להשאל לו על נדרו. והבעל נעשה שליח לחרטת אשתו ומתירין לה ובלבד שיהיו הג' מקובצין אבל לא יקבץ אותם להתיר לה לכתחלה ואינו נעשה שליח להתיר לו נדרי אשתו.
<h2>דף ס.</h2>
שאלה אם מברכין בצבור על החומש כמו בספר תורה. תשובה דע שהחומשין שנזכרו הם שנכתבו כתקנן בגויל ונתפרו בגידין כדין ספר תורה אלא שאין בו אלא חומש אחד ועליו הוא ששאלו בפרק הניזקין אם קורין בחומשין אם לאו. ואסיקנא דמן הדין מותר אלא שאסור לעשות כן מפני כבוד הצבור דרבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו אין קורין בחומשין בבית הכנסת מפני כבוד הצבור. אבל חומשין שלנו שנכתבו בקונטרסין ולשאינן תפורין בגידין פסולין לגמרי לקרות בהן בצבור ולברך עליהן.
<h2>דף ס:</h2>
תשובת שאלה מה שכתוב בדין החזן שאין מסלקי' אותו מאומנותו אלא אם כן נמצא בו פסול והבאת על זה ראיו' יפה כתבת ויפה דקדקת. ועוד שנינו [גיטין נ"ט ע"א] מערבין בבית ישן מפני דרכי שלום ואוקימנא בגמרא מפני חשדא. ועכשיו נהגו כל קהלות הקדש למנות אנשים על צרכי צבור לזמן ובהגיע זמנם יצאו אלו ויכנסו אחרים תחתיהם וכן לחזן וכן לקופה של צדקה והמאור וכן על המס ושאר דברים הצריכין לצבור בין שנוטלין שכר עליהן בין שאינן נוטלין ואפי' לא קבעו להם זמן סתמן כפרושן אחר שנהגו בכך והמנהג כהלכה הוא שכל הדברים תלו אותן במנהג ואם מפני החשד כיון שנהגו לבא חליפות נסתלק החשד שכשרי' שבדורו' נושאים במשא הרבים ובצרכי הצבור ואחר כך מסתלקין ובאים אחרים תחתיהם אם כן דין ממון חשד אין כאן.
<h2>דף עב.</h2>
עוד לו שכיב מרע שכתב גט לאשתו מהיום אם מת ועמד והלך ומת ואמרו הרופאי' שמת מן החולי הראשון הרי אשתו מותרת להנשא ואינו זקוקה ליבם וכן נראה מדעת ר"ת ז"ל. וכן נראה דעת הרמב"ם ז"ל.
